אודות

קוראים לי אליה זהר,
בעבודה אני מעצבת ומייצרת נעליים ותיקים מעור בעבודת יד.
נולדתי וגדלתי במושב יעד, שבגליל. מאז שאני קטנה אני אוהבת ליצור. וללכת יחפה.

בשנת 2003 התחלתי את הלימודים בבצאלאל, במחלקה לצורפות, המסלול לאופנה ואביזרי לבוש.
בתחילת השנה השלישית ללימודים למדתי בקורס נעליים עם אליאורה גינצבורג,
אני לא אשכח את הרגע שהיא פתחה את מזוודת העורות שלה והתחילה לפרוס אותם,
ולדבר עליהם עם כזה ניצוץ בעיניים – שפשוט "נידבקתי במחלה". 

עשיית נעליים התאימה לי כמו כפפה לרגל: גם לעצב, גם ליצור במו ידיי, וגם להכין לעצמי נעליים! 
(דבר שאף פעם לא מצאתי בקלות, יש לי רגל רחבה, ואף פעם לא נוח לי, ולא הטעם שלי, ואני בכלל יחפה רוב הזמן)

הדגם הראשון היה תולדה של שילוב בין הרצון ללכת תמיד יחפה לבין המוסכמה שבחוץ מסתובבים עם נעליים. 
האתגר היה ליצור מעטפת לכף הרגל, שבה היא עדיין תרגיש את האדמה או את הקרקע עליה אנחנו דורכים, 
ועם זאת, שתהיה אופנתית ונוחה להליכה. יותר מהכול, זהו היה חיפוש אחר היחף האורבני החדש.

כשסיימתי את הלימודים עבדתי אצל ענבר יוסיפון, בעלת המותג "ShoeMaker", אצל מעצבת הנעליים נטע גרציאני, 
בעלת המותג "נטע גרציאני" ואצל ארז עמרם, בעל המותג "נעליי צ'יף". במקביל פיתחתי את העבודה האישית שלי.
בשנים האלה למדתי המון, בעיקר מבעליי המלאכה של עולם הנעלים (זן נדיר של אנשים ההולך ונכחד). 
כשהייתי נתקלת בשאלה או בבעיה, הייתי פונה אליהם, והם בחפץ לב
היו פותחים לי את הדלת למרחביי הידע האינסופיים של עשיית הנעליים.

לאט לאט הביקוש לעבודות שלי הלך וגדל, וכשלא היה לי יותר מספיק פנאי לייצר את כל ההזמנות,
לקחתי נשימה ארוכה, אמרתי שלום ל"צ'יף" והקמתי את Urban Barefoot.

היום אני עובדת בסטודיו במתחם מהמם של נשים יוצרות, בכפר וויתקין.

אני נהנית מאוד מהעשייה והיצירה בבועה היפה והנעימה שלי, ומהפידבקים שאני מקבלת מהסביבה
ואנשים מכל העולם שקונים את העבודות שלי ומאפשרים לי להמשיך ליצור בשמחה.

"הפער הזה, בין מה שאנחנו מרגישים בפנים, לבין המוסכמות החברתיות השולטות בחוץ, עלול לפעמים לבלבל אותנו או לגרום לנו לתחושת תסכול עצומה. תחשבו על עצמכן-כמה פעמים עשיתן משהו כי "ככה צריך" ולא כי באמת רציתן. מסתבר שגם אליה קופמן הרגישה ככה תמיד. לפחות בכל מה שנוגע למוסכמה החברתית הגורסת שנעליים על כפות הרגליים הן סוג של חובה. והיא. היא בכלל רצתה ללכת יחפה. לכן, לאחר שלמדה במחלקה לאופנה בבצלאל החליטה להתמחות בתחום עיצוב וייצור הנעליים."

מיכאלה ברקו | מעבירה את זה הלאה // לחצו כאן לקריאת הכתבה המלאה

"לקראת 2013 קבלו נשים ששווה לעקוב אחריהן! 
 "אין מצב שזה מפה" אמרתי לעצמי ולחצתי על הלינק. ונדהמתי. באמת. כל מילה מיותרת, פשוט תביטו בקולקציית החורף"

בלינגבלינג // לחצו כאן לקריאת הכתבה המלאה

" מהם מקורות ההשראה שלך? המון דברים. מטבע עד אנשים. יש אשה אחת שמלווה אותי כל החיים, יעל אילן,
היא למדה איתי צילום בתיכון ונשארנו חברות. היא מורה, השראה. גם נעליים שאחרים נועלים יכולות לתת לי השראה.
אני תמיד מסתכלת על אנשים מלמטה למעלה"

היחפנית והים - ראיון בבלוג "נשים יוצרות" // לחצו כאן לקריאת הראיון המלא